<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך י"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
וכל אשה אסורה בלא קדושין ובג' דברים נקנית האשה בכסף ובשטר ובביאה.
שוה כסף הרי הוא ככסף וצריך שיהא הכסף או השוה כסף שוה פרוטה וזהו משקל חצי שעורה מכסף צרוף, קדשה בדבר שאינו ש"פ בכאן חיישי' מספק שמא במדי שוה פרוטה.
<h2>דף ב:</h2>
האשה אינה מתקדשת בע"כ אבל אם האיש קידש בע"כ קידושיו קידושין.
<h2>דף ה:</h2>
נתן הוא ואמרה היא מקודשת מספק. [ו' ע"א] המדבר עם אשה על עסקי קידושין ונתן לה ולא פירש מקודשת ובכל לשון שהאשה מכרת שקנאה מקודשת ואם אמ"ל בלשון מסופק מקודשת מספק.
<h2>דף ח.</h2>
האומ' לאשה הרי את מקודשת לי במנה והניח לה משכון אינה מקודשת וכן במקח וממכר לא קנה.
<h2>דף ח:</h2>
האומר לאשה התקדשי לי במנה זו ונטלתו וזרקתו למקום האבד אינה מקודשת.
<h2>דף ט.</h2>
המקדש בשיראין ואמ"ל בחמשים ונמצא אח"ך ששוין חמשים מקודשת ואבן טובה עושה לה קודם קידושין שומא וודאית ולכך אין מקדשין בטבעת שיש בה אבן.
כיצד האשה מתקדשת בשטר כתב לה מדעתה או מדעת אביה אם היא קטנה על נייר או על חרס בתך מקודשת לי או בתך לי לאשה.
<h2>דף יב:</h2>
ומשום פריצות היה מנגד רב למי שקדש בביאה ואין מקדשין בלא שידוכין.
<h2>דף יג.</h2>
שוה כסף הרי הוא ככסף וצריך שיהא הכסף או השוה כסף שוה פרוטה וזהו משקל חצי שעורה מכסף צרוף, קדשה בדבר שאינו ש"פ בכאן חיישי' מספק שמא במדי שוה פרוטה.
<h2>דף יט.</h2>
אומ' אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך.
<h2>דף יט:</h2>
אמר ע"מ שאין לך עלי עונה תנאו בטל.
<h2>דף מא.</h2>
האיש מקדש אפי' בשלוחו ואשה מתקדשת אפי' בשלוחה.
<h2>דף מג.</h2>
עדי קידושין וגיטין א"צ לומ' להם אתם עדי.
האומ' לב' קדשו לי אשה א"צ עדים שהשלוחים נעשים עדים.
<h2>דף מה:</h2>
מי שהלך למדה"י והניח בת קטנה וקדשה עצמה מקודשת מדרבנן.
<h2>דף מו.</h2>
נערה או קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפי' נתרצה האב אח"ך אינה מקודשת וגם היא יכולה לעכב.
<h2>דף נ.</h2>
מי שעשה שליח לקדש לו אשה וא"ל קדש לי אשה במקום פלוני וקדשה במקום אחר אינה מקודשת.
<h2>דף נ:</h2>
קטן שקידש אין קידושיו קידושין אלא [א"כ בעל משהגדיל] ואין בזה משום זנות.
<h2>דף נא:</h2>
המקדש בתו סתם אין בתו בוגרת שיש לו בכלל ספק קידושין ואפי' שדך האחת וקיבל קידושין סתם יש להחמיר.
<h2>דף נו:</h2>
המקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן מקודשת חוץ מע"ז ושביעית שתופסין דמיהן.
<h2>דף נח.</h2>
המקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן מקודשת חוץ מע"ז ושביעית שתופסין דמיהן.
<h2>דף ס.</h2>
וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. האומ' הרי את מקודשת לי ע"מ שמכאן ועד ל' יום אתן לך מנה מעכשיו הויא מקודשת והוא יתן.
<h2>דף סא.</h2>
המקדש על תנאי אם היה התנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו והתנאי הוא תנאי שאפ' לקיימו אם נתקיים התנאי מקודשת.
<h2>דף סד:</h2>
המקדש בתו סתם אין בתו בוגרת שיש לו בכלל ספק קידושין ואפי' שדך האחת וקיבל קידושין סתם יש להחמיר.
<h2>דף סה.</h2>
המקדש שלא בעדים לא עשה כלום.
<h2>דף סו:</h2>
הקידושין אינן תופסין בחייבי עריות ואפי' בחייבי לאוין והמקדש א' מן השניות ה"ז מקודשת. יבמה שנתקדשה לזר מקודשת מספק ואסור שיכנוס א' מאלו ואם כנס מוציא בגט.
<h2>דף סח.</h2>
גוי ועבד אין קידושיהן כלום.
<h2>דף עח:</h2>
הגוסס המדבר מצוה לכתוב גט לאשתו אם הוא בדעת מיושב מתחילת הכתיבה עד סוף חתימתו.
ש"מ שצוה לסופר לכתוב ועשה שליח הולכה ואחר היה גוסס ונשתתק נותנין לה הגט כדתנן [מס' שמחות פ"א ה"א] הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו וכ"כ בירוש'.
